גיליתי שיש אנשים אחרים,תרבויות אחרות

געפר
מה זה להיות גבר בחברה שלנו?
קודם כל להיות גבר זה לעבוד,להביא כסף,ולהיות בעל השליטה בבית, ושאישה וילד לא ייעזו לבייש את הגבר.
כבוד זה כבוד הכנסת אורחים זה בהכנסת אורחים,
לבוש של אישה,אישה היא שלך,לא יכולה לדבר עם אף אחד,לא יכולה לעבוד בכל עבודה.
יש מן מסגרת שאתה הבוס וכולם למטה,ומתנהלים סביבך,סביב המשפחה,אבל בתנאים שלך עם כבוד ומשמעת.
זאת מסגרת חוקית שלומדים אותה,כל משפחה כדי להשתלב בחמולה הגדולה

זה התחיל מאחותי, לפי דעתנו במשפחה,שבה אני הבכור כל ההחלטות עוברות דרכי ודרך האבא, ולכן הוסכם בינינו שאחותי לא יכולה להתגרש, ניסינו לשכנע אותה שאין סיבה מוצדקת,הוא עובד,לא שותה ויש להם שתי ילדים,היא טענה שהיא לא מוצאת את עצמה איתו מבחינה מנטלית.
הסיפור התנהל בערך כשנה,היו תקריות אלימות,אבל איך שאני מכיר את אחותי,היא לא מלאך והיא עשתה הרבה טעויות,היא היתה המרדנית במשפחה,כבשה שחורה,הפוך תמיד ממה שרצו ממנה.

בגיל 16עשתה בוק לצילומי דוגמנות,היתה נפגשת פה ושם עם גברים היו לנו חשדות,תמיד מריבות עם אמא ואבא.בקיצר החלטנו,ניסינו לעכב כמה שיותר את הגירושין האלה,ואז באיזה יום היא החליטה שהיא תזרוק את הדברים שלו מהבית,זאת התקרית שבגללה נכנסתי לסיפור,הוא התקשר אליי, דיברתי איתה,אמרה לי החלטתי שהוא לא גר פה אמרתי לה זה לא הבית שלך אלא של שניכם, איימתי לרצוח אותה,הלכתי אליה תפסתי אותה בידיים,הפעלתי אלימות פיזית גרמתי לה להכניס את הבגדים לבית ולהחזיר את בעלה הביתה.
אחרי זה הצטברו איומים מבעלה והיא הלכה להתלונן עליו ועליי,אני הודיתי שאיימתי ברצח. מכיוון שאני רואה חשבון במקצועי לא רציתי תיק פלילי אז הציעו לי ללכת לטיפול בעזרת העורך דין שלי,וכך הגעתי לקבוצה בת"א-יפו. הייתי שם שנה בטיפול.

עד לקבוצה לא חשבתי שאני אלים,זה שאיימתי ברצח,שאני פיסי,אני שולט,אני מרים את הקול,אבא שלי ככה, אמא שלי ככה,מבחינתי זו היתה העברת זמן שם,רציתי תעודת יושר,אבל אז הקצין מבחן אמר לי "אני יודע שאראה אותך שוב "וזה צרם לי" לא עשה לי טוב,השתתפתי הבנתי מה אתה רוצה ממני. ואז הוא הציע לי ללכת למרכז גליקמן, כך הגעתי ליאיר. המפגשים הראשונים היו קטסטרופה חוויתי את יאיר כאדם לא אכפתי,לא מקצועי,לאט לאט התחלתי לגלות עניין הבנתי שיש שם משהו בנושא של אלימות. למדתי מה זה יחסים,קשרים,כעסים,רגש, היסטוריה משפחתית ,זה פתח לי דלתות,ואני מחוסר ידע, ומנטליות לא נכנסתי אליהם וניתקתי את עצמי,וכך פיתחתי כעס, ושליטה פיסית,מילולית. גיליתי שיש אנשים אחרים,תרבויות אחרות,לא רק התרבות והמנטליות שבה גדלתי.

לכולם יש פצעים אחד מתנתק אחד שותק,כל אחד בדרכו. באחד המפגשים עם יאיר נפל לי האסימון, שאני לא חייב לשנות את הערכים שלי או לוותר עליהם,יש דרך לעמוד על האני שלי ועדיין בלי לדרוך על אחרים ולהפעיל שליטה. ואז הבנתי שיש ליברליות, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה אתה לא יכול לכפות עליה,היא לא מייצגת אותך היא גוף אחר.החשיבה שכולנו גוף אחד גורמת לסבל של כולם. כך גם הצלחתי לחוות את אישתי,שטענה שהיא תחת שליטה שלי אני מחליט מה תלבש ומה לא,מתי תצא מהבית ומתי לא,לא קיים זמן לעצמה,היא צריכה לשים לב לכול מילה שיוצאת ליד המשפחה שלי, להזהר בהתנהגות שלה שלא יפרשו אותה כמשהו פוגע, אם אחד נפגע אז כולם.

עם הטיפול הוא התחיל לקבל אותי כאישיות כבן אדם, כבת זוג ולא כנותנת שירות. לא ידעתי מה זה תסכול?אכזבה? גבר לא מרגיש את זה. אם מסתכלים על זה מבינים שניתן לדבר על רגש ואפילו לפתור,אפשר לגעת. הגישה והמחשבה משתנים,המחשבות השיתוף. הדרך ארוכה עד שאדם יחליט שהוא צריך טיפול,בוא תעזור לעצמך אל תסבול.
העידן של גברים שאני עושה הכל ואת תשארי מתחיל להשתנות ביפו,אבל בנצרת ובכפרים הערביים,עדיין קשה לראות מה קורה שם.אני מרגיש שצריך לחלחל שינוי בלי לוותר על הערכים והתרבות הערבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *