הצורך להקים מקום לתמיכה בגברים

עצמון
בן 49. אבא לחמישה ילדים
שני ילדים מנישואים קודמים ושלושה משותפים מנישואים שניים.11 שנות נישואין.


הוריי התגרשו בילדותי עקב אלימות שאמי חוותה מאבי שהיה אדם אלכוהוליסט עוד טרם לידתי. אני בן יחיד להוריי.  אימי גידלה אותי לבדה ובשלב מסוים עקב בעיות כלכליות וחוסר דיור נשלחתי לפנימייה בגיל 8.
בכל השנים אני זוכר את דמותו של אבי כאדם סובל,שתוי שאנשים מנצלים אותו.
לקראת היותי בן 12 אמי הכירה בן זוג והוא הווה לי מודל אבהי ובשלב מסוים שוב העבירו אותי לכפר ניצנים, כפר נוער. ואז התגייסתי לצבא.

את אשתי הראשונה הכרתי בגיל 24. בעקבות דיכאון עמוק שאמי חוותה ומאוד רציתי לשמח אותה כבן יחיד, שהיה עד לסבל שלה, אז התחתנתי עם הבחורה שהייתה אתי בארבעת החודשים האחרונים.
אמי נפטרה כעבור כשלושה חודשים מיום נישואיי ואז הבנתי שהנישואין הללו הם ללא אהבה ורציתי להתגרש. אני זוכר מערכת קרה מאוד, שום רגש לא היה קיים בה. אולם המחשבה אודות גירושיי הוריי הרתיעה אותי. במשך השנים נולדה לנו ילדה . בתקופה הזאת נולדה לנו ילדה שנייה מוגבלת שכלית. הנישואין הללו נמשכו כ10שנים.

לידתה של הילדה השנייה הווה טראומה עבורי והבריחה הראשונה הייתה אל האלכוהול, העצבות הייתה חלק ממני. חשבתי שתהיה לי יכולת שליטה על השתייה. אשתי התחילה להתלונן וגילתה גילויי פחד ממני. היא הזמינה משטרה בפעם הראשונהו זו הייתה נקודת המפנה שגרמה לי לעזוב את הבית ולהכיר אישה נוספת. אולם ייסורי המצפון גרמו לי ללכת ולחזור ממנה עד שבמקביל התאהבתי באישה שנייה.

אז התגרשתי סופית, והתחתנתי בשנית אשתי השנייה מילאה לי חסכים גדולים של ילדות. היא אפשרה לי מקומות חופשיים של שתית אלכוהול ואף הצטרפה לכך. מה שהפך אותי למכור לאלכוהול יחד איתה. היא חוותה לפניי אלימות מבן זוגה הקודם וזאת הייתה דרכה להתמודד יחד איתי. 

בתקופה הזאת בנוסף לשתייה היו גילויי אלימות משני הצדדים.שהתבטאו בדחיפות, קללות, אלימות פיסית ומילולית. חיינו חיים קיצוניים.אישתי צרכה סמים עוד טרם הנישואים ובשלב מסוים היא התחילה לצרוך סמים שוב. בתווך נולדו שלושה  ילדים בהפרשים של 11 חודשים. ואז אשתי החליטה להפסיק, ואני התקשיתי לקבל את התהליך שלה ,חסרה לי השותפה ובנוסף חוויתי נפילה כלכלית שבעקבותיה הגיעה נפילה נפשית. לכך היו עדים לה ילדיה מנישואים קודמים.
היה לנו עסק שהיה רשום על שמה של אישתי,העסק קרס כלכלית והיא זו שנאה בחובות מה שהוסיף להדרדרות במערכת הזוגית.

במשך הזמן הפכתי להיות נהג משאית לפרנסתי ובעקבות כך התחלתי הפסקתי לשתות . ילדיה של אשתי חשו פחד ממני. בעקבות גילויי אלימות כלפיהם. באחת הפעמים נגחתי בילד הבכור כשניסיתי מתוך אהבה לאמו לגונן עליו ועליה. בחמש שנים האחרונות הפגנו גינוני אלימות אחד כלפי השני, בעיקר אלימות מילולית, כשאשתי סובלת מניתוקים נפשיים, שלא הצלחתי להבין מצב שהקשה עליי .

לפני כשנתיים בעקבות אירוע חברתי שבו היינו שנינו ובו שתיתי אלכוהול, ניסוב ויכוח על עניני משפחה והחל עימות בינינו. במהלך העימות ביננו היא מעדה ונחבל  מצרור מפתחות שהיה בידי ופגע בראשה ,ראשה נפתח.
במהלך האירוע עזבתי ונסעתי למשטרה להגיש תלונה.אולם במקביל התקבלה כבר  תלונה במשטרה על התקיפה.תוך כדי המתנה הגיע קצין משטרה שביקר בביתי עקב הקריאה וראה את אשתי והתחזקה ונוספה עוד תלונה של הבן שלה שהעיד שאמו ספגה אגרופים ,הוחלט לעצור אותי ל24 שעות.
בפעם הראשונה.במהלכן הועליתי לשופט שהחליט להאריך את המעצר בחמישה ימים ובתום חמשת ימי המעצר הורחקתי לתשעה חודשים.
במהלך ימי ההרחקה חשתי עצבות ותסכול. לא היה לי מקום לינה ומקלט. בהתחלה שהיתי אצל חבר ואשתו, שהסכימו לקחת אותי לשלושה חודשים.אולם במשך הזמן שהותי היוותה נטל עבורם ומטרד.
אשתי חשה קושי ואשמה עם מצבי והגיעה לביקורים לעיתים קרובות. בתום שלושת החודשים החבר ביקש מבית המשפט להסיר חסות ממני.
שוב נותרתי ללא מסגרת וטיפול, מורחק. חשתי בושה לפנות לאנשים ולבקש מהם לתת לי חסות למשך החודשים הבאים.
ואז אישתי פנתה לחבר נוסף מצוקה שייתן לי מקום לינה. יש לציין שהיו מצבים שבהם אני הייתי שתוי וספגתי אלימות ממנה ומילדיה והזמנתי משטרה. היא קיבלה צו הרחקה לשבוע.

אל הטיפול הגעתי כעבור ארבעה חודשים בהמלצת קצין מבחן. ותוך כדי נשפטתי בגין אותה עבירה כשברקע היו שני תיקים נוספים במשך השנים.
בית משפט החליט לגזור עליי שלושה חודשים של עבודות שירות .כיום אני מרצה אותם.מאז תחילת הטיפול חיי השתנו.דפוסי האלימות והכעסים הלכו ודעכו. פעם ראשונה הקשיבו לי והבינו את המצוקה,הבושה, אובדן הילדות  ,הבית, ההרחקה, ההתמודדות עם דמות ההורים,הבריחה אל  האלכוהול, ומצוקת הדיור בכל שלבי  ההרחקה.    

כמו כן אני רואה את  בעיות ההתנהגות של הילדים, ומצבם הנפשי  ופוחד שימחזרו את אותו המודל שבו הם גדלו, צריך להרחיב גם את ההתייחסות לטיפול בילדים.  
הפחד הכניס אותי לחרדות ודיכאון מקומות שלא הכרתי  וכיום אני מטופל נפשית ותרופתית.
בראייתי האישית ומתוך "החוויה" שעברתי אני מקווה שיראו את הצורך להקים מקום לתמיכה בגברים בשלב המשבר וההרחקה הראשונית. מבחינה נפשית , כלכלית, קורת גג ושיקום. אינני אדם אלים ביסודי. הדרך שבה גדלתי הפכה אותי כזה.

כיום אני עדיין בקבוצה טיפולית, ותוך כדי אישתי  מסרבת לקבל טיפול ואני הוא זה שחווה אלימות פיזית נפשית ומילולית, אולם אני מסרב להגיש תלונה במשטרה.
אני חושב שצו ההרחקה צריך לחייב את שני בניהזוג לקבל טיפול על מנת ליצור איזון זוגי, וכמו כן לשמש מודל לילדים, שכן כל המשפחה במשבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *